.
. אנשים חושבים שבמאי קולנוע הם מאד שמאלנים. אבל זה לא העניין. העניין הוא שהם אפסים. והם מוכנים למכור את המדינה שלהם בשביל פרסים והופעות בפסטיבלים. קבוצת ההתייחסות שלהם פשוט איננה ישראל, אלה תעשיית הקולנוע העולמית. ניידים. בעיני עצמם לפחות. וכשרוח אנטישמית אוחזת באליטות של המערב, הם פשוט מתאימים את עצמם לרוח הזאת. על הדרך בורותם ועצלנותן מאפשרת להם גם להרוויח תחושת מוסריות מדומה. אשליה של אנשים כמותם לאורך כל הדורות: האשליה שהצטרפות לאנטישמים תגרום לאנטישמים להחריג אותם מקהל השנואים. זה בסוף לא קורה. אחד מהם כבר חווה את זה. לא עזרו לנדב לפיד כל ההכפשות נגד ישראל, מפסטיבל קולנוע במרסיי שם הוא היה אמור לשמש כשופט גרשו אותו. אולי הוא הבין מזה שהוא צריך לנסות להשמיץ את ישראל יותר חזק. והפעם הם מוכרים נרטיב על פשעי מלחמה והרג אזרחים מכוון, אודות המלחמה שבה שיעור הריגת האזרחים ביחס ללוחמים, הוא הקטן בתולדות הלוחמה האורבנית המודרנית. שום צבא מעולם לא עשה מאמצים גדולים כל כך כדי להימנע מפגיעה בחפים מפשע. וזאת למרות שהאזור הוא אחד הצפופים בעולם, ושהאויב מתחבא ומתכוון מאחורי אזרחים. לכעוס על הבמאים האלה זה מוצדק. אבל אני מציע לכם גם לבוז להם. .