כמה מילים על מלך זילברשלג.

כמה מילים על מלך זילברשלג. צפיתי אתמול בפודקאסט האחרון בכיכובו, מרישא ועד גמירא, ואי אפשר לקחת ממנו את מה שיש לו: מלך הוא עדיין בחור מקסים, אינטליגנט, נעים שיחה ומלא באותה חציפות חמודה וטבעית שתמיד עברה מסך כל כך טוב. אבל. בסופו של יום, מתחת למעטה התל אביבי המתוחכם, מלך זילברשלג הוא עדיין חסיד. לא יעזור בית דין, אפשר להוציא את הבחור מהחסידות, אבל אי אפשר להוציא את החסידות מהבחור. ממש כמו שחסיד עיוור יצטט לך סיסמאות שחוקות מפי האדמו"ר מבלי להטיל בהן ספק, כך מלך יושב באולפנים ומדקלם ציטוטים של ישעיהו ליבוביץ' ושפינוזה ביראת קודש פתטית. כפי שחסיד ממוצע לא באמת מבין עמוקות בקבלה וברזי החסידות ובכל זאת ידבק בהם כאילו היו אוויר לנשימה, כך גם מלך. הוא ממחזר פתגמי אפיקורסות דלוחים ורדודים מז'אנר "רבי שמעון לא כתב את הזוהר ושיקרו לכולנו", ובאמת ובתמים משוכנע שהרגע הוא פיצח את המטריקס, שהדת כולה היא שקר אחד גדול, ושהוא החכם הגדול והיחיד שראה את האור. הוא לועג למה שהוא מכנה "יהדות נטלי דדון" בלי להבין שהחילוניות החדשה שלו היא בדיוק "חילוניות נטלי דדון". רדודה, פלקטית, ומלאה בפאתוס של חוזרים בשאלה שרק החליפו סט אחד של אמונות קיצוניות בסט אחר. אני חוזה למלך האומלל אחד משלושה סופים אפשריים: 1) הוא יחזור בתשובה בקול רעש גדול, עם כיפה גדולה יותר מזו שהוריד, כי נשמה של חסיד שזקוקה למוחלטות לא יכולה לחיות לנצח בוואקום המוסרי של תל אביב. 2)הוא ימשיך את הקו הנגרר שלו אל תוך התהום הפרוגרסיבית. מחרדי מחמד הוא יהפוך לתל-אביבי מצטדק, רודף שמלות פתטי שמנסה נואשות לאותת מוסריות. הוא יהיה בטוח שהוא הכי חכם בחדר, ויהפוך לקול צעקני, בוטה ובלתי נסבל בשוליים של השמאל הקיצוני, רק כדי להרגיש שייך למשהו. 3)ימצאו אותו בעוד חמש שנים מתנדנד מחבל שקשור למנורת תקרה בדירת חדר מסריחה בהודו, ולצידו פתק קטן שבו הוא מבקש שרק האדמו"ר שלו יספיד אותו.