רבות דובר, ובצדק, על ההשפעה של הזנחת קווי הייצור בישראל, בארה"ב ובאירופה על משבר החימושים שחווה המערב; אבל יש עוד גורם משלים ופרדוקסלי שמעמיק את המשבר הזה: העליונות הטכנולוגית והצבאית הקיצונית של ארה"ב ושל ישראל על האויב

רבות דובר, ובצדק, על ההשפעה של הזנחת קווי הייצור בישראל, בארה"ב ובאירופה על משבר החימושים שחווה המערב; אבל יש עוד גורם משלים ופרדוקסלי שמעמיק את המשבר הזה: העליונות הטכנולוגית והצבאית הקיצונית של ארה"ב ושל ישראל על האויבים שלהן. לשמחתנו, צה"ל והצבא האמריקני כמעט לא מאבדים פלטפורמות מאיושות מתקדמות במלחמות הנוכחיות. כשמשחתת מסוג ארלי ברק משגרת טילי טומהוק לעבר איראן, לאיראנים אין כיום אפשרות מעשית לפגוע בה, שלא לדבר על להטביע אותה; כשמפציץ B1 משגר טילי JASSM, המצב דומה. כך, הפלטפורמות מכלות בקצב אש מהיר את החימושים שלהן, עד שנוצר מחסור. עכשיו דמו את זה למלחמה סימטרית יותר, שבה המשחתות והמפציצים האמריקניים היו צריכים לעסוק כל העת גם בהישרדות, כי אין להם מרחב בטוח לשגר ממנו; ולאורך המלחמה חלק מהפלטפורמות נפגעות ויוצאות משימוש, וקצב האש הפוטנציאלי יורד. צריכת החימושים במלחמה כזו הייתה איטית יותר באופן משמעותי מאשר במלחמה שהיא למעשה מטווח ענק. האפקט הזה משפיע לא רק על חימושי סטנד-אוף שמשוגרים מרחוק, מחוץ לטווח מערכות ההגנ"א של האויב. העליונות האווירית והטכנולוגית המוחלטת של חילות האוויר של ישראל ושל ארה"ב בכל החזיתות - באיראן, בלבנון ובעזה - אפשרה גם הטלת חימושי סטנד-אין מונחים בכמויות חסרות תקדים בהיסטוריה. ההבדל הוא שבחימושים הללו, לאמריקנים היו מאגרים גדולים בהרבה שהוכנו מראש, אז המחסור מורגש הרבה פחות. האם זה אומר שעלינו בעצם לשמוח כשחסרים חימושים? ממש לא, וכאמור גורם עיקרי לכך הוא הזנחת פסי הייצור - מחדל שאותו חייבים לתקן; אבל בהחלט אפשר לקחת בפרופורציות הנכונות ידיעות תבהלה שונות שמתפרסמות בארץ ובעולם. בסוף, הגנרלים והמדינאים של העבר היו יכולים רק לחלום על מלחמות עם אתגרים ופערי כוחות לטובתם כמו אלה שארה"ב וישראל מנהלות כיום.