המיליציות ברצועת עזה המתנגדות לחמאס: כוח עצמאי מבוסס או פרויקט ניסוי זמני?

המיליציות ברצועת עזה המתנגדות לחמאס: כוח עצמאי מבוסס או פרויקט ניסוי זמני? מאת חננאל אביב, פרשן לענייני המזה"ת ​ברצועת עזה פועלות כיום כחמש מיליציות מקומיות המתנגדות לשלטון חמאס: בצפון הרצועה במרחב בית לאהיא בפיקודו של אשרף אלמנסי. במזרח העיר עזה בפיקודו של ראמי חל'ס. במזרח ח'אן יונס בפיקודו של שוקי אבו נצירה, איש פת"ח ואסיר ביטחוני לשעבר. מיליציה נוספת בח'אן יונס בהובלת חסאם אלאסטל, בעבר איש מנגנון המודיעין הכללי של הרש"פ. ​הגדולה והמרכזית מכולן היא "הכוחות העממיים", הפועלת במזרח רפיח - שטח שטוהר בידי צה"ל. המיליציה מחזיקה במאפיינים שבטיים (בעיקר שבט תראבין הבדואי), לצד פעילי פת"ח, הפועלים תחת השם גדודי "ח'ליל אל-וזיר". לאחר חיסולו הפנימי של המייסד יאסר אבו שבאב, מונה למפקד ע'סאן אל-דהיני, קצין לשעבר בביטחון המסכל של הרש"פ. במתחם שהקימה המיליציה מתגוררות משפחות הפעילים ועזתים שהשתלבו במנגנון האזרחי שלה. ​חמש המיליציות מבוססות במרחב "הקו הצהוב" שבשליטת צה"ל ומשתפות פעולה ביניהן. הרעיון להקמתן גובש, במידה רבה, מתוך מניעי נקם אישיים של בכירים בפת"ח על רצח בני משפחותיהם בידי חמאס בהפיכת 2007, ובהם בהאא' בעלושה, קצין בכיר במודיעין הכללי ברש"פ. ​הרש"פ אינה מפעילה רשמית את המיליציות הללו, אף שפעיליהם מבליטים את שיוכם לפת"ח. במקביל, דווח בעבר על קשרים טלפוניים שקיימו מפקדי המיליציה עם בכירי הנהגת פת"ח ברמאללה, ובראשם מחמוד אל-הבאש, יועצו של אבו מאזן ואיש חמאס בעברו. ​לפי פרסומים זרים, ישראל מעניקה למיליציות מעטפת הכוללת ציוד, טנדרים, אמל"ח, שיתוף פעולה מודיעיני וחיפוי אווירי לפעולותיהן בשטח שבשליטת חמאס. במיליציות עצמן מתאמצים להכחיש ולהסתיר את הקשר עם ישראל. לאחרונה שמם נקשר בחטיפת פעילי חמאס ואנשי המשטרה המקומית, ובחלק מהמקרים הועברו העצורים לידי ישראל. סדר גודל הכוחות: "הכוחות העממיים" מונים על פי הערכות כמה מאות חמושים ומערך של פעילים לא חמושים. יתר המיליציות קטנות משמעותית ומונות עשרות חמושים בודדים כל אחת. ​לאורך השנה האחרונה נרשמו מספר התנגשויות אלימות של המיליציות מול חמאס, בעיקר מול יחידת "סהם" של משטרת חמאס, האמונה על דיכוי מתנגדים וחיסול משתפי פעולה. חמאס מגדיר את אנשי המיליציות כבוגדים וכופרים שדינם כניעה או מוות. למרות סרטוני התעמולה וההצהרות הלוחמניות על "ניקוי הרצועה מחמאס", מאזן הכוחות ברור: חמאס נותר הכוח הצבאי החזק ביותר ברצועה. יכולת ההישרדות של המיליציות ואופיין האוטונומי מתאפשרים כמעט אך ורק בזכות העובדה שהבסיסים שלהם ממוקמים באזורי הקו הצהוב והנוכחות הצבאית הישראלית, ולא בשל עוצמתן העצמאית. ​במישור האסטרטגי, שיתוף הפעולה מולן נובע מאינטרס טקטי מובהק - לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן. השיוך של חלק ניכר מהגורמים הללו לפת"ח מעלה שאלה האם מדובר בפרויקט ניסוי מוצלח או שמה, כפי שהוכח בעבר, ביום שבו יתחזקו מספיק, הקנים עלולים להיות מופנים לעבר ישראל. ​בנוסף, קידום המיליציות משמש מעין חלופה להחזרת שלטון הרש"פ לרצועה - תרחיש שישראל מתנגדת לו, בשל מעורבות הרש"פ בהסתה ובמימון טרור. יחד עם זאת, הסבירות שהמיליציות יהוו תחליף שלטוני של ממש קלושה;. ייעודן המרכזי בפועל הוא כוח מקומי שמאתגר ומתיש את חמאס מבפנים, תוך צמצום הסיכון לחיי לוחמינו. המיליציות מייעדות לעצמן תפקיד הן בהמשך המערכה והן ביום שאחרי, כאשר שאיפתן היא הקמת שלטון חלופי המבוסס על מבנה חמולתי — אף שחלקן אינו נשען רק על בסיס שבטי, אלא מחזיק באופי מיליציוני מובהק. בשלב זה לא ברור האם תוכנית "מועצת השלום" של ניקולאי מלדנוב כוללת גם את פירוז המיליציות הללו מנשקן, או שמא היא מייעדת להן תפקיד שלטוני וביטחוני ביום שאחרי.