תמונת מצב - 14 ספטמבר — חבר מערכת 301 - ד"ר דורון מצא

תמונת מצב - 14 ספטמבר חבר מערכת 301 - ד"ר דורון מצא שלוש הערות קצרות על 'המצב': 1. המלחמה השקטה והמלחמה הרועשת - תשומת הלב התקשורתית והציבורית ממוקדת למלחמה הרועשת המתנהלת במפרץ הפרסי. אמריקה מול איראן. ירי פה וירי שם. כל זאת לצד הישגי החות'ים בתימן מול הסעודים. וברקע, גם קצת תקיפות ישראליות בעזה ובייחוד השבתת וניטרול רכס עלי טאהר בלבנון, מהלך שכל המערכת נדרכה בעטיו במהלך החג מחשש להסלמה ולתגובת נגד איראנית כלפי ישראל. זה כמובן, כפי שהוערך על ידי הכותב, לא קרה. הסיבה היא המלחמה השקטה. זו שמנהלת כנראה איראן נגד ישראל, ארה"ב והמערב כולו המתמקדת לא רק בהישרדות אם כי בשיקום מיזם הגרעין. זה שובר "השוויון" מבחינתה של טהראן וזה האירוע שעלול ליצור את ההיפוך הגדול במערכת. איראן כבר זכתה להישג משמעותי מול הברית הישראלית אמריקנית שלמעשה קצת התפרקה, מעצם עמידתה במלחמה אבל את הניצחון הגדול היא עלולה לקטוף במקום שאין ממנו חזרה. תשומת הלב ממוקדת כרגיל לרעש ולפוטנציאל המצור הכלכלי בשעה שהדבר המשמעותי והאמיתי נמצא בשקט שמתחת לפני המים. 2. המפרציות הפחדניות - לכל אחד יש את האלגוריתם שלו. את הקוד המניע שלו. את מנגנון השיניים שמכתיב את פועלו או זהותו. כך לגבי מדינות המפרץ. הדי אן אי שלהן מבוסס על פחדנות בסיסית. את זה ראינו עוד לפני המלחמה [הסכמי אברהם שהיסוד המכונן שלהם הוא כפול: תועלות כלכליות וחשש מאיראן = חיבור לישראל]; תוך כדי המלחמה [הימנעות מלהצטרף אליה]; ואחריה [הפלירטוט עם איראן ועתה המהלכים הסעודים]. סעודיה נמצאת בתוך העולם הזה של חשש בסיסי ופחדנות אין קץ. את המערכה מול החות'ים מנהלת ריאד בהססנות אין קץ והתוצאה בהתאם. זה כשלעצמו צריך ללמד את ישראל משהו לגבי מדינות המפרץ שהוא כאן כדי להישאר. יש לזה מגבלות אבל גם עשויות להיות לכך תועלות שירושלים יכולה למנף ולנצל סביב המערכה התימנית סעודית גם כדי לקשור את סעודיה אליה וגם כדי לרופף את ברית מכה בין הסעודים לבין התורכים והפקיסטנים. 3. התסריט הסמוי של ההתנגדות - הסרט התיעודי נז"א עורר גלים ביממה האחרונה. למי שהיה זקוק להדגמה לגבי האופן שבו עובד "המזרח" במעשה הנקמה הגדול שלו נגד המערב, קיבל את ההדגמה האולטימטיבית. שלושה צירי פעולה מרכזיים מאפיינים את נקמת המזרח; הראשון, הוא האלים [טרוריסטי] ולאחרונה ציינו 25 שנה למתקפת הטרור על מגדלי התאומים בניו יורק; השני, הוא הדמוגרפי שבא לידי ביטוי בגלי ההגירה מהמזרח למערב; השלישי הוא התרבותי. מבין השלושה זה השלישי, התרבותי, הוא המתוכחם ביותר כיוון שנשען על פירוק מבפנים ומינוף סמוי של האלגוריתם המערבי כדי ליצור הפיכות בהתמודדות בין המערב לבין המזרח. אין מדובר רק ב"קניית" המערב בכספי המזרח המפרצי העשיר אלא ביכולת להבין את המנגנון התרבותי של המערב שמאז שואת יהודי אירופה נשען על קידוש מוחלט של מציאות אוטופית שבה ערך השוויון הועמד במרכז תוך דחיית האלמנטים של כוח וצדק. כך הפכו ההומניזם, השלום, האוניברסליזם וגן העדן לתכליות מוחלטות שיצרו לא רק עיוורון לגבי מהותו של העולם אלא גם מצע נוח לגורמים המזרח להשתחל פנימה ללב תרבות המערב כדי לשתול בתוכו את מטעני הנפץ התרבותיים שיובילו להכחדתו ולכיבושו המלא בידי המזרח. ג'ימס סקוט חקר במשך שנים את תופעת ההתנגדות הפוסט קולוניאלית והשתמש במונח "תסריט סמוי" כדי להגדיר את האופן שבו קבוצות אנטי הגמוניות חותרות תחת ההגמוניה באמצעות שימוש בחומרי גלם שבאים מתוך ההגמוניה. הסרט נז"א הוא דוגמא מובהקת לכך. הוא דוגמא לאיך ניצל המזרח את המסקנות המוטעות שהסיק מהשואה כדי לפרק את עצמו כולל באמצעות הפעלה של מה שקרא אנטוניו גרמשי "אינטלקטואלים אורגניים". עם ההר הזה אנחנו מתמודדים כעת. הוא נמצא מולנו אבל גם בתוכנו אנו. לפרסום ב-301: t.me/yossi301 יוסי אליעזר 301 העולם הערבי בטלגרם