הכנסת ה-26 תתאפיין בנתון אנושי שספק אם היה כמותו בתולדות העולם. אחד מכל עשרה חברי כנסת יהיה בן של משפחה שכולה מהמלחמה האחרונה. גדי איזנקוט, אולי ראש ממשלה, שכל את בנו. איתו ברשימה במקומות ריאליים שירה שפירא שאיבדה את בנה

הכנסת ה-26 תתאפיין בנתון אנושי שספק אם היה כמותו בתולדות העולם. אחד מכל עשרה חברי כנסת יהיה בן של משפחה שכולה מהמלחמה האחרונה. גדי איזנקוט, אולי ראש ממשלה, שכל את בנו. איתו ברשימה במקומות ריאליים שירה שפירא שאיבדה את בנה ענר במיגונית ברעים וניר חג׳בי שבנו יהונתן נרצח שני קילומטר מערבה משם באותן שעות ממש ושי פישר, שסבתה ודודה נרצחו בכפר יובל מירי חיזבאללה. טלי גוילי מהליכוד היא אימו של רן, גיבור הקרב חמש דקות משם בעלומים והחטוף האחרון שהושב מעזה. ברשימת ישראל ביתנו אפשר למצוא את רפי בן שטרית שבנו נפל בשבעה באוקטובר ואת שרון שרעבי שאחיו יוסי נרצח בשבי חמאס. ברשימת ״ביחד״ מיכל נגרי הירש, אמו של רועי שנפל על הגנת בארי בשבעה באוקטובר. יו״ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ׳ הוא בן דוד של עמישר בן דוד שנפל בעזה ומספר 2 שלו הוא משה פייגלין, סבא של יאיר לוין שנפל בעזה, ועמרי רונן מהדמוקרטים הנכד של נירה רונן שנרצחה בכפר עזה. זאת בלי לספור את האחים השכולים בנימין נתניהו (יוני, מבצע אנטבה), אליסף פרץ (אח של אוריאל ואלירז שנפלו בשירותם) ולימור סון הר מלך שבעלה שולי נרצח מול עיניה בפיגוע. יחד עם הורה של פדויי שבי (צביקה מור), פצוע מלחמה (אלישע מדן) ועוד שלל תורמים לחברה, זו בדיוק הכנסת שלכאורה ייחלנו לה. לפי הסקרים, שישים חברי כנסת יתחלפו. חצי כנסת חדשה על הכביש – ושוב עומדים באותה סמטה ללא מוצא. הבטיחו לנו מערכת בחירות מגעילה, אלימה וגורלית. קיבלנו קמפיין משעמם, לא קיים. בתום סיעור מוחות שאנחנו מימנו במאות מיליוני שקלים, מחנה אחד ממחזר את הקו של ״ביבי או טיבי״, והשני חשב וחשב והגיע למסקנה שרק לא ביבי זה המסר הכי יעיל. אולי זה קשור לחוסר ההכרעה, אולי לעובדה שהח״כים חדשים, אבל התבניות שלתוכן הם נוצקו ישנות מאוד. אולי זה קשור לשינויים דיגיטליים. העצרות התחלפו בשילוט רחוב שהומרו לתשדירים בטלוויזיה שעברו לבאנרים באינטרנט, ובבחירות האלה הכל מתנהל בפרסום ממומן, מטורגט בסושיאל. אין לכך זכר כמעט בזירה הציבורית, רק בכיס של הג׳ינס. סיפור דומה היה כאן בבחירות הקודמות, משעממות לא פחות, שהסתיימו בשיעור הצבעה גבוה במיוחד. סיפור השבוע, לפיכך, מתחבא אולי בכיסי ג׳ינס במשולש. שיעור ההצבעה הערבי מזנק על פי סקרי מפלגות גוש השינוי. באחת מהן הוא מגרד את שבעים האחוזים, שיא של שלושים שנה. הנתונים האלה הם חרב פיפיות, ומעוררים דילמה קשה מאוד במפלגות האופוזיציה ובמטות לעידוד הצבעה. שיעור הצבעה כזה יסייע מאוד בהפלת וינטר וזליכה תחת אחוז החסימה ובהגדלת הפער מהליכוד. מצד שני הוא ירחיק עוד את הסיכוי להקמת ממשלה. איש אינו מדבר עוד על קואליציה של 61, אבל עם 52 מנדטים לגוש השינוי יהיה כמעט בלתי אפשרי להקים אפילו ממשלת מיעוט זמנית. השאלה שם היא, בקיצור, עניין של חשיפה לסיכונים: האם עדיפה יציאה ערבית להצבעה באופן שיחסל סופית את סיכויי נתניהו להקים ממשלה במחיר שיתוק, או הישארות בבית שתאפשר סיכוי לקואליציה אבל גם הפתעה מרה מהצד השני. לא בטוח שהדילמה עדיין בידיהם. למאמר המלא >> israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/216…