עוד מוקדם לדעת אם 2026 תהיה 1977 החדשה. אבל עוד לפני שהקואליציה הולכת הביתה, אפשר כבר לקבוע ששבעה באוקטובר שלח הביתה את האופוזיציה.

עוד מוקדם לדעת אם 2026 תהיה 1977 החדשה. אבל עוד לפני שהקואליציה הולכת הביתה, אפשר כבר לקבוע ששבעה באוקטובר שלח הביתה את האופוזיציה. הסקר האחרון לפני שבעה באוקטובר ניבא למחנה הממלכתי של בני גנץ – עם איזנקוט ועם סער - 29 מנדטים. לפיד כבר היה במגמת ירידה אבל עדיין עם 18. לא היה ליברמן ולא בנט וגם לא גולן. הסקר בדק מה יקרה אם מחאת קפלן תירשם כמפלגה. התוצאה: עשרה מנדטים. בקואליציה אלה עדיין אותן דמויות ואותן מפלגות, אבל את האופוזיציה כמעט אי אפשר לזהות. מ-47 המנדטים של לפיד וגנץ נותרו לפי הסקרים בקושי חמישה. על חורבות העבודה ומרצ קמה מפלגה מאוחדת שאמנם מתאפיינת בעיקר באנשי המחאה, אבל מונהגת בידי מי שהמציא את עצמו מחדש אחרי שקפץ לדרום בשבעה באוקטובר. נפתלי בנט, אף שצלל משמעותית מהשיא אשתקד, מציע יחד עם ליברמן מדיניות ימין לבוחרי מרכז-שמאל והם זוכים יחד לפי שלושה קולות מאשר לפני הטבח. אז היו אלה המחנה הממלכתי, יש עתיד, מרצ וישראל ביתנו ועכשיו – ישר, ביחד, הדמוקרטים וישראל ביתנו. את גנץ החליף איזנקוט – לכאורה לא שינוי משמעותי במיוחד, רמטכ״ל החליף רמטכ״ל בראשות המחנה. ובכל זאת גלי ההדף משבעה באוקטובר משפיעים גם כאן. איזנקוט הוא, כידוע, אב שכול מהמלחמה. האופוזיציה של אז התמקדה ברפורמה המשפטית, זו של עכשיו תעשה בשכל אם תעסוק רק בנושא החרדי. הציבור התרחק משמעותית ממחוללי המחאה, שמרוכזים כולם במפלגת הדמוקרטים. הטבח הרחיק מאוד את האפשרות להקמת ממשלת שינוי 2, בגלל הרתיעה מהמפלגות הערביות וסירובן לכנות את חמאס וחיזבאללה ארגוני טרור. בסקר התאגיד השבוע התברר שאפילו באופוזיציה תומכים שליש בפסילת רע״מ, המפלגה שבלעדיה בנט ולפיד לא היו הופכים ראשי ממשלה. כידוע, עצם ההנחה שהבחירות בסוף החודש תהיינה המכריעות בתולדות המדינה לא נשמעה כאן, אולי להפך. אחת הסיבות לכך היא הפער העצום בין עמדות הציבור לבין הפוליטיקאים שמבטאים אותן. הציבור הלך מאוד ימינה, בדיוק כאשר המיאוס, העייפות והאכזבה ממנהיגי הימין הגיעה לשיא, והמפגש החזיתי בין שתי התנועות הסותרות האלה לא יהיה מראה מלבב ולא יוליד עולם חדש אמיץ מאף סוג. למעשה, חסד עשה נתניהו עם האופוזיציה כשהתעקש להתמודד שוב. בלעדיו, היא הייתה מתקשה מאוד להחליט על סדר יום משותף והייתה צריכה להציע תכנית חלופית לזו של הימין. הצל הארוך של נתניהו מאפיל על הצורך לומר משהו נחרץ. למשל, על האתגר הגדול של הכהונה הבאה והוא ההשלכות הבינלאומיות של הסוגייה הפלסטינית. הכהונה הקודמת עמדה בסימן עזה, הבאה – בסימן יהודה ושומרון. שאלת הישיבה עם נתניהו כן-או-לא חוסכת את הצורך לפרסם תכנית ברורה על עתיד השטחים. ממשל דמוקרטי עוין ועוד לפניו ממשלים אירופיים אנטי-ישראליים לא יהססו להטיל עוד ועוד עיצומים. כל בר דעת שהאזין לנאומו האוטו-אנטישמי של שר החוץ הבריטי וצפה בבדיקות בתיקיהם של נוסעים ישראליים באמסטרדם, שמא יש שם חלבה מהשומרון, מבין שהאירוע מתקרב אלינו בצעדי ענק. כרגע איש לא נערך לקדם את פני הרעה, רק נאחז בניסיון הנואש להשיג את המנדט השישים ואחד מצד כזה או אחר. לטור המלא >> israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/215…