באירוע חטיפת מטוס, אם מסתמן שהוא עומד לחדור למרחב האווירי של ישראל, מופעל נוהל סדור ששמו אסור בפרסום, אך כל המערכת הישראלית - מטייסי חיל האוויר ועד ראש הממשלה - מתורגלת בו היטב.

באירוע חטיפת מטוס, אם מסתמן שהוא עומד לחדור למרחב האווירי של ישראל, מופעל נוהל סדור ששמו אסור בפרסום, אך כל המערכת הישראלית - מטייסי חיל האוויר ועד ראש הממשלה - מתורגלת בו היטב. במסגרת הנוהל, רה"מ הוא היחיד שמחזיק בסמכות הדרמטית להורות על יירוט המטוס הסורר - גם כאשר יש על סיפונו מאות ישראלים ונוסעים אחרים. זו החלטה מצמררת. בתחילה, מטוס של חיל האוויר נצמד למטוס החטוף ומנסה לוודא בעין את תמונת המצב בתא הטייס (אי אפשר לסמוך על דיווח של הטייסים בקשר, כי הם תחת איום). במקביל, מטוס אחר מתייצב בעמדה רחוקה יותר, שמאפשרת לנעול כוונות על מטוס הנוסעים. המטרה היא לנסות, בכל דרך אפשרית, להסיט את המטוס החטוף ולגרום לו לנחות. יחד עם זאת, במקביל נערכים בחיל האוויר חישובים מהירים שלוקחים בחשבון את מהירות המטוס, מהירות טיל היירוט, התנע של המטוס (שמשפיע על פיזור החלקים שלו במקרה של יירוט והנזק שיגרמו על הקרקע), וכדומה. במשך כל הזמן הזה, ראש הממשלה נמצא על הקו מול בכירי חיל האוויר בבור שבקריה. בשלב מסוים, אם החישובים לא מותירים יותר ברירה, וברור בוודאות קרובה ל-100% שהמטוס עומד להתרסק באופן יזום ולגרום לנפגעים רבים על הקרקע, מוכרזת בקשר סיסמת הקוד PNR - ראשי תיבות באנגלית של "נקודת האל-חזור". ברגע הזה ראש הממשלה חייב לקבל את ההחלטה הבלתי אפשרית: האם להורות על שיגור טיל ליירוט המטוס, שעמוס באזרחים. לשמחתנו, האירוע היום לא הגיע לנקודה הזו והמטוס נחת בסעודיה מבלי לחצות לישראל. אבל לצערי, אין לי ספק שלו היינו מגיעים לכך, אם נתניהו היה מורה ליירט את המטוס היו כאלה שהיו מאשימים אותו ברצח האזרחים שעל סיפונו ומפמפמים אינספור פייק-"תחקירים", אשר היו טוענים כי היה עליו להימנע מכך; ואילו אם היה נמנע מכך ומאפשר למטוס להתרסק - אותם אנשים בדיוק היו צולבים אותו על היעדר המנהיגות ומאשימים אותו בהרג האזרחים על הקרקע. אין לי שום ספק בכך.