ערימת הסתירות והשקרים הלבנים שהשמיע גם היום אביחי מנדלבליט בעדותו הזכירה לי שלא שיתפתי פה את הטור עליו מהשבוע שעבר:

ערימת הסתירות והשקרים הלבנים שהשמיע גם היום אביחי מנדלבליט בעדותו הזכירה לי שלא שיתפתי פה את הטור עליו מהשבוע שעבר: חשודים רבים נוהגים לחבוש כיפה באולם בית המשפט. אביחי מנדלבליט איננו חשוד במובן הפלילי, וכיפה יש לו, אבל לבית המשפט המחוזי הוא הגיע עם שקית פלסטיק. דין הכיפה כדין השקית: אני לא כזה מתוחכם וזדוני כמו שאתם חושבים. בית הקלפים זה תיקי עור מהודרים, אני, נעבעך, אביחי מפתח תקווה עם שקית ניילון. מה היה אומר התובע הראשי מנדלבליט על איש כה מרכזי שלשיטתו לא ידע, לא שמע, לא ראה מה מתרחש תחתיו, ועוד באירוע הדגל של כהונתו: משפטו הפלילי הראשון בתולדות המדינה של ראש ממשלה מכהן? מנדלבליט לא ידע, לדבריו, על תרגיל החקירה הפלילי והאפל לניר חפץ. בכירי הפרקליטים אישרו אותו, והוא גילה רק בדיעבד. הוא לא שמע על הניסיון לגייס את פילבר כעד מדינה. זה לא מקובל עליי, הוסיף אחר כך. הוא לא ראה אפילו פריט אחד מבין 315 הכתבות החיוביות-לכאורה בוואלה שמהוות את ליבת כתב האישום, השוחד הנטען שבעטיו כפה על ישראל הוריקן בן תשע שנים שעודנו משתולל ומחריב כל חלקה טובה. או שמנדלבליט שיקר על דוכן העדים, או שהוא שיקר על הפודיום במשרד המשפטים. ביום שבו החליט להגיש את כתב החשדות נגד נתניהו הוא קבע: ״במהלך החודשים האחרונים, צוותים בכירים ביותר של פרקליטים מהשורה הראשונה, בראשות פרקליט המדינה ופרקליטת מחוז תל אביב, הפכו כל אבן ובחנו כל פיסת מידע. קיימנו עשרות דיונים ממושכים ומעמיקים. שמעתי את כל הדעות, את כל הטיעונים ואת כל זוויות הראייה. לא מיהרנו, לא קיצרנו הליכים, ופעלנו ללא מורא וללא משוא פנים, ומתוך מטרה אחת ויחידה: להגיע לחקר האמת״. איך הנאום הזה משתלב עם העובדה שהתובע הכללי מעמיד לדין בלי שבחן כתבה אחת? מילא זה, איך אפשר לטעון שפעל ״במקצועיות ובשקיפות, מתוך מחויבות בלתי מתפשרת לצדק ולשלטון החוק במדינת ישראל״, כאשר השבוע הוא גילה בעצמו על דוכן העדים שנתניהו עצמו לא עומת ולו עם כתבה אחת בוואלה? איך מעמידים לדין על סעיף תקדימי של הטיית סיקור בלי לבדוק, למשל שהכתבות פורסמו גם בכלי תקשורת אחרים. ״אם הדברים שאתה אומר נכונים אז לא אמרו לי״, היתמם האיש עם השקית. ״האם היו צריכים לומר? ברור, מה, להטעות אותי?״. חוסר המודעות הזה לא נולד בחלל ריק. ראוי להגיד שוב: השירות הציבורי במדינת ישראל הוא בינוני וכושל. מה שאתם רואים ברישום לטאבו הוא מה שרואים במשרד המשפטים. צודקים אלה שאומרים שגם במשפט אולמרט היו כשלים חמורים. נו, ומה זה מוכיח בדיוק? אבל בינוניות הופכת קטלנית כשהיא נמזגת לקוקטייל אחד עם דורסנות ועם פוליטיזציה. המפכ״ל דאז רוני אלשיך כבר התוודה שאיש לא חשב שנתניהו ימשיך בתפקידו. בשבוע שעבר נחשף במשפט שהחוקר הבכיר יואב תלם עבר על כל הכללים בחקירת אילן ישועה באומרו לפקודיו ״זה לא יגיע למשפט״. מערכת שמחזיקה בשיעור הרשעה של 98%, שנהנית מחזקת תקינות, שיכולה לעכב חקירות או להריץ אותן ביחס לאינטרס, היא בדיוק כזו שתצא למערכה הגדולה בתולדותיה עם ימ״חים ריקים, בלי אימונים ובהדממה, כי הרי האויב מורתע וייכנע. קוראים לזה קונספציה. האירוע הזה, בשולי הדברים, רק ממחיש שתי מסקנות עיקריות. הראשונה, כמה חיוני החוק שנועד להפריד את המחלקה לחקירות שוטרים ממשרד המשפטים. במשפט נחשף איך הפרקליטה הבכירה שאישרה את התרגיל הפלילי לחפץ היא זו שדנה בשאלה איך לקבור את החקירה בנושא. השניה, היא כמה מתועב ולא מוסרי הוא חוק הנאשם. לאף אדם אסור לקבל אפשרות לסכל את בחירתם של מיליונים. במיוחד אם הוא ואנשיו מתהלכים עם שק של שרצים, או במקרה הזה – שקית.